<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' הלואה</h1>
<h2>דף ו.</h2>
פשרה היכי דאמי כגון ביתרי דאיכא מילי ממונא ביניהו והאוו אינשי בינתהון למעבד להון פשרה ובעו מימאן דאית ליה ממונא גבי חבריה בכל לישני דאבוהישן ושבק מן ממוניה מידי, אי נמי דשבקיה כוליה ואחליה וקנו מיניה דכין וכין ממונא אית לך וקא שבקת ואי לא קנו מיניה מצי למיהדר ביה דקימא לן פשרה צריכה קנין.
<h2>דף כד:</h2>
והילכתא קרוב וגזלן פסולין בין לעידות בין לדון, והיכא דקבליה עילויה לקרוב או לגזלן בין לעידות בין לדון שפיר דאמי, ואם באעי למיהדר לא מצי הדר ודוקא הוא דדיני דינא דאוריתא או דרבנן, אבל ודאי דאנו דינא דמגיסתא ומאי ניהו דהנזמין או נמי מאי דאסיק על דעתיה ולא כלום.
<h2>דף כז.</h2>
משומד לוכל נבילות לתיאבון דברי הכל פסול, להכעיס אביי אמר פסול וראבא אמר כשר והילכתא כותיה דאביי מ'י'ע'ל' ק'ג'ם'.
<h2>דף כז:</h2>
מ'ת'. ואילו הן קרובין אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וחמיו וגיסו הן ובניהן וחתניהן והורגו לבדו וכל הקרוב לו באותה שעה, היה קרוב וניתרחק כשר ר' יהודה אומר אפילו מיתה בתו ויש לו בנים הימנה הרי זה קרוב, והאוהב והשונא איזה הוא אוהב זה שושבינו, שונא כל שדיבר עמו שלשה ימים באיבה ולית הילכתא כרבי יהודה דקא אמרין ליה לא ניחשדו ישראל על כין.
<h2>דף כח.</h2>
והילכתא כל היכא דאיכא אבות לבנים או בנים לאבות כגון ראובן ואחר להעד לבן שמעון או שמעון ואחיר להעד לבן ראובן או בן ראובן ואחיר להעד לשמעון או בן שמעון ואחיר להעד לראובן, ואינו צריך לומר ראובן ובנו להעד לשמעון ואינו צריך לומר ראובן ושמעון להעד לאחד מבניהם כל אילו פסולין לכל עידיות שבתורה, אבל בן בן ראובן ואחר להעד לשמעון לממון פסול לקידושין צריכה גט.
<h2>דף כח:</h2>
אמר רב חונא אמר רב מניין שהאשה כבעלה שנ' ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דדתך היא דדתך אשת דדו היא, אילא מכן שהאשה כבעלה וכין בעל כאשתו, אמ' רב חיסדא אבי חתן ואבי כלה מעידן זה לזה לא דמו ליהדדי אילא כאכלא לדנא.
<h2>דף כט:</h2>
מנה לי בידך אין לך בידי פטור. אמ' רב נהמן משביעין אתו שבועת היסית מאי שבועת הסית דרמו רבנן עליה שבועה, ומאי איכא בין שבועה דאוריתא לשבועה דרבנן איכא ביניהו למיפך שבועה דאוריתא לא הפכינן דרבנן הפכינן, אי אמא נישתבע מלוה ונישקול הפכינן שבועה עליה, ומאי שנא מההוא דאטמין [סנהדרין כ"ט ע"ב] ליה שהדי לחבריה בכילתא ואמ' ליה מנה לי בידך ואמ' ליה אין ואמ' ליה עירי ושכבי להוו עלך שהדי ואמ' ליה לא ואמרינן כיון דאמר ליה לא ולא כלום ופטור דמצי אמר ליה משטה אני בך, התם נמי מאי פטור פטור מלשלם אבל שבועה מיהת מחיבינן ליה, ולאפוקי מיניה ממונא אי אמ' ליהו אתם עידי מפקינן מיניה ממונא ואי לא לא, כרבי חייה בר אבה דאמ' רבי חייה בר אבה אמ' ר' יוחנן וצריך שיאמר להם אתם עדי.
ההוא דהוה קארו ליה קברשו אמ' מאן מסקי בי אילא פלניא ופלניא תבעוה בדינא קמיה דרב נהמן אמ' להו אדם עשוי שלא להשביע את עצמו. ההוא דהוה קארו ליה עקברא שכיב אדינרי כי קא שכיב אמ' מסקין ביה פלניא ופלניא, תבעונהי בדינא קמיה דר' ישמעאל בר רבי יוסי אמ' להו כי אמרינן אדם עשוי שלא להשביע את עצמו הני מלי מיחיים אבל לאחר המיתה לא, פרעו פלגא אידך פלגא תבעונהו בדינא ליתמי קמיה דר' חייא, אמ' להו כשם שאדם עשוי שלא להשביע את עצמו כך אדם עשוי שלא להשביע את בניו, אמרו ליה ניזיל ניהדר אמ' להו כבר הורה זקן.
והיכא דחזיוה תרין גברי או תלתא גברי דהוה נקיט זוזי או דזבן זבינתא חדא ואמרו ליה הני זוזי דנקיטת מיהיכא ואמ' להון דיזיפית מן פלניא או דמסיק בי פלניא ובעינא דאיזיל איפרעינון ליה ואתא ההוא איניש וקא תבע ליה, אם מיתי שהדי אחריני דמשהדין דמסיק ביה פלניא בפלניא זוזי ואנן שהדי מפקינן מיניה ממונא אפומיהו ואי לא אפומיהו דהני קמאיי לא מפקינן, מאי טעמא אמאי קא חישת לה למילתא מישום דאמ' להון דהני זוזי דנקיטנא דפלניא נינהו, אי מיהא לא איכא למיחשא לה אדם עשוי שלא להשביע את עצמו, ולא מיבעיא כהאיי גונא דלא איכא למיחשא לה למילתא אילא אפילו אתו אשכחוה דקא מאני ליה זוזי מן ידיה לידיה לא איכא למיחשא לה למילתא עד שיאמר להם אתם עידי, מאי טעמא אמור אסוקי דהוה מסיק ביה מיעיקרה והשתא פרעיה, או נמי אמ' ליה בחר לי הני זוזי או נמי שדריה בשליחותא ואמ' ליה זיל אמטי ליה לפלניא הלין זוזי, עד שיאמרו העידים בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז.
<h2>דף ל.</h2>
היכא דלא חזו שהדותהו בהדי הדדי ואודי ליה קמי חד באנפיה נפשיה וקמי חד באנפיה נפשיה אי נמי אוזפיה קמי חד ואודי ליה קמי חד או נמי בבת אחת לא איתרמי לאשהודי שהדותהון בהדי הדדי, מיפלג פליגי בהא מילתא רבי יהושע בן קרחא ורבנן דתניא אין עידותן מיצטרפת אילא עד שיראו שניהם כאחד, רבי יהושע בן קרחא אומר אפילו בזה אחר זה, ואין עידותן מתקימת בבית דין עד שיעידו שניהם כאחד, ר' נתן אומר שומעין דבריו שלזה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו, הילכתא כמאן תא שמע דאמרי נהרדאיי בין הודאה אחר הודאה בין הלואה אחר הלואה בין הודאה אחר הלואה מיצטרפין כר' יהושע בן קרחא, וכל שכין בבית דין דמיצטרפין כר' נתן דבעיקר עידות מיצטרפין כר' יהושע בן קרחא כל שכין בסופא נמי ומיצטרפין עדותן כרבי נתן.
